1ואחשבה לפרש בזה תפלה למשה רבינו בענין העגל פ' תשא ויחל משה וכו' למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה וכו' זכור וכו' אשר נשבעת להם בך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם וכו' וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם וינחם ה' וכו', ובש"ס פ' אין עומדין ל"ב. א"ר אלעזר דמאי דכתיב וכל הארץ הזאת אשר אמרתי הם דברי ה' שקיים דברי משה רבינו, ויש לדקדק דמשה רבינו קאמר ותדבר אליהם ארבה את זרעכם וה' כשנתפייס ברוב רחמיו ורצה מטובו לקיים דברי משה רבינו וזכר עשה לזכות וברית אבות מ"ט נקט מתנת הארץ שהוא דבר שלא הזכיר משה רבינו, ועם שהתירוץ לזה פשוט, לדרכנו יתבאר בעצם בס"ד, והוא שלדעת מהריב"ל בח"א שסבר דהשבועה משוי ליה כאלו פירש לקנות בכסף כבר כתבנו בסמוך דהרב מש"ל הקשה דכפ"ז מ"ט לא אמרינן דכ"ג דקני בביאה האיסור דבעי למיסב בתולה משוי ליה כמפרש דרוצה לקנות בהעראה, וכבר כתבנו מה שתירץ הרב מש"ל דבנדון מהריב"ל הוא בדא האיסור וכו', ולפי תירוץ הרב הנז' משמע דאם הכ"ג נשבע לישא בתולה זו ושוב קדשה בביאה בסתם שריא ליה דכיון דהוא בדא איסור שבועה משוי ליה כמפרש דרצה לקנות בהעראה והוא חידוש דין. אך אפשר לחלק באופן אחר דמעולם לא אמרינן דהשבועה משוי ליה כמפרש אלא כשאנו דנים בדבר שבין איש ובין רעהו דהלוקח לא סמכא דעתיה אז אמרינן דהשבועה משוי ליה כמפרש וסמכא דעתיה, אבל אם הדבר תלוי בעצמו אף שנטפל לו אחר כגון כ"ג לקדש בהעראה אז לא מהני איסור דבעי למסב בתולה, וגם מה שנשבע לישאנה לשוויי כמפרש דרוצה לקנות בהעראה, דכיון דדבר זה לקנות בהעראה או בגמר ביאה כרובא דעלמא הוא דבר הנמשך אחר כך והוא תלוי בו הו"ל לפרש בפרטות, ואם בא עליה סתם דעתו על גמר ביאה ואסירא, והבן.
